הופעת המגיפה זירזה איפוס באופן שבו אנו חושבים ומעצבים את חיינו סביב העבודה. בנובמבר 2021, 4.5 מיליון איש לעזוב את עבודתם, חלק ממגמה גדולה יותר שמכונה 'ההתפטרות הגדולה'. בעוד שרבים מצביעים על חוסר שביעות רצון מהקריירה, מבט מקרוב מגלה שמספר רב של אנשים חושבים בביקורתיות על תנאי העבודה לאחר שנתיים שחוו שחיקת גבולות בין העבודה לחייהם האישיים.

למרות שיווי משקל בין עבודה לחיים הפך למונח תאגידי ברובו, המשמש באופן נרחב כמדד מעורפל במקום העבודה המשרדי, ההגדרה הבסיסית שלו - שתינתן לעובדים הזכות לחיות חיים בכבוד, עם זמן לבילוי, מנוחה והתפתחות אישית, מצלצל נכון. עם זאת, האיזון בין עבודה לחיים נראה שונה עבור אנשים שונים. עבור חלק זה עשוי להיראות כמו לוח זמנים גמיש יותר, עבור אחרים זה עשוי להיראות כך הצטרפות לאיגוד . כאשר עובדים ברחבי הארץ שוקלים מחדש מה הם מעריכים בעבודה, ביקשנו משבעה אנשים - בתחומים שונים ובשלבים שונים של הקריירה שלהם - לדרג את האיזון שלהם בין עבודה לחיים.

קנדרה, 34, אחות טריאז'

עובדת כאחות טריאז' במשך יותר משנתיים, קנדרה נמצאת בחזית לאורך כל המגיפה. בעוד שהמגיפה השפיעה על חיי היומיום של כולם, היא העמיקה עוד יותר עבור עובדי בריאות רבים. מכיוון שהם מתמודדים עם זה פנים אל פנים כל היום, 'אנשי מקצוע בתחום הבריאות הם סופר מתואמים ורגישים יותר למציאות של COVID-19', אומרת קנדרה - וזה לא מפסיק כשהם מחוץ לבית. שָׁעוֹן. 'זה נהיה מאוד מרתיע לפעמים כי זה כמעט בלתי אפשרי לברוח, [בין] מדיה חברתית, חדשות, חברים שמתקשרים אליך ומבקשים ממך עצה', היא מוסיפה.

מהלחץ המתמיד של COVID-19 ואובדן סבתה מוקדם יותר השנה, קנדרה אומרת שבריאותה הנפשית סבלה מירידה חדה והיא נדחפה לחפש עזרה מקצועית בפעם הראשונה. אמנם הייתה לה מזל שקיבלה את התמיכה של החברה הנוכחית שלה בכך, אבל היא יודעת שזה לא הנורמה בכל מקום. כפי שהבהירה המגיפה, הבריאות הנפשית והפיזית של האחיות הוקרבה במידה רבה כדי לעמוד בדרישות הבריאות המוגברות.

'זה הרסני, זה מייאש, ולמען האמת זה נורא מה שאחיות אחרות עברו, אפילו שאין להם את המצרכים הבסיסיים כדי להגן על עצמן', אומרת קנדרה. חוסר תמיכה זה של מעסיקים והשחיקה של עובדים לאחר מכן האיצו את המחסור המתמשך בסיעוד, אשר החל בשנת 2012 וצפוי להימשך עד 2030 .

'[המחסור בסיעוד] גורם לי לפחד מהעתיד כי אנחנו מושפעים ממנו ואם לא נתמכים נכון ולא משלמים לנו כמו שצריך ולא מגבים אותנו נכון, אז זה הולך להיות הרסני על כולם,' אומרת קנדרה.

כיצד להסיר שאריות סרט מהבד

כפי שמסבירה קנדרה, המחסור בסיעוד גורם לעובדים להתפזר רזים מדי, פוגע באיכות הטיפול שהם יכולים לספק ומעמיד את עבודתם בסכנה. 'אם נלחץ למצב וניקח שישה חולים ואנחנו לא יכולים לספק טיפול ואחד מהם מת ואנחנו מאבדים את הרישיון שלנו, זו כל הפרנסה שלנו', אומר קנדרה.

אפילו עם נוף שירותי הבריאות נראה כל כך נורא כרגע, קנדרה אופטימית שיש דרך טובה יותר לפניה - והיא מודה לדורות הצעירים על כך. 'אני חושבת שהדור Z עומד, בשלב מסוים, לקבוע את הסטנדרט לכולם, כי בעצם כולנו מרחיקים את החיים שלנו, בין אם את אחות או כל אחד אחר', היא אומרת. 'הסטיגמה נובעת מבריאות הנפש, ואיזון טוב יותר בין עבודה לחיים, אושר ואיכות חיים הולכים להיות קדומים יותר מהסטנדרט הישן יותר [של עבודה].'

אליוט, 24, נהג משלוח דואר

כנהג משלוחי דואר, אליוט מדגיש את החשיבות של להיות חלק מאיגוד בשמירה על קשר בריא לעבודתו. עבורו, איזון בין עבודה לחיים הוא נושא שנמשך מעבר לפרט ועד לקולקטיב. '[איזון בין עבודה לחיים] הוא משהו שאנחנו נלחמים עליו במשא ומתן על החוזה שלנו', הוא אומר. ״כי ככה מתבססים הדברים האלה, נכון? תנאי העבודה בכללותם. יש רק כל כך הרבה שאתה יכול לעשות ברמה האישית״.

במקום העבודה של אליוט, נהגי משלוחים נאלצים לרוב לנווט שעות נוספות כפויות, מה שלא רק משפיע על חייהם האישיים של העובדים, אלא גם יוצר הזדמנויות לגניבת שכר. מחקר שפורסם על ידי ה מכון מדיניות תעסוקה ב-2017 מעריך שעובדים מפסידים יותר מ-15 מיליארד דולר בשנה למעסיקים המונעים שכר לו עובדים זכאים כחוק. במהלך המגיפה סביר להניח שהדבר רק החמיר, מכיוון שעובדים המודאגים מלהחזיק בעבודה נוטים פחות להתעמת עם מעסיקים עם שכר חסר.

כמנהל איגוד עובדים, אליוט מייצג את עמיתיו לעבודה בנושאים הכוללים גניבת שכר ונהלי שכר לא הוגנים. 'אני חושב שהרבה מהעובדים בעבודה, רמות הלחץ שלהם יהיו הרבה יותר גבוהות [משלי], כי ההנהלה מנסה להחדיר זאת לעובדים כדי לשמור על שליטה', הוא אומר. 'אבל בגלל שבאמת ביליתי זמן עם החוזה שלי ויודע מה בזכויות שלי, אני יודע שאני לא יכול להתפטר בגלל משהו שהוא לא סביר, וזה הופך את החיים שלי להרבה פחות מלחיצים'.

Y-Vonne, 40, מנכ'ל

Y-Vonne חובש כובעים רבים. כמנכ'לית, סופרת ואמא, היא גילתה שחשוב לה לשמור על שגרה מכוונת לאיזון בריא בין עבודה לחיים. 'כל בוקר לפני העבודה, אני בדרך כלל יוצאת לטיול ארוך עם הכלב שלי, עושה אימון מהיר ועוברת מדיטציה מודרכת לפני שמתחילים את היום שלי', היא אומרת. 'זה לא תקע, אבל אפליקציות כמו פלוטון ועשרה אחוז מאושרים יותר סייעו לי לשמור על השגרה שלי.'

עבור Y-Vonne, שהוא מחבר הספר הקרוב, איך לדבר עם הבוס שלך על גזע: לדבר בלי להיסגר , חשוב להקשר בהקשר של דיונים על איזון בין עבודה לחיים במונחים של פריבילגיה. 'יש לי מזל שיש לי בן זוג תומך וטיפול נהדר בילדים, זכות שלא לכולם יש', היא אומרת. ״אני לא חושב שאנחנו מדברים מספיק על פריבילגיה בשיחות האלה על איזון בין עבודה לחיים. כנשים, לעתים קרובות אנחנו מתפתים לחשוב שיש רק כמה נשים שנולדו להיות #girlbosses מדהימות שמנהלות הכל ללא רבב - וזה זבל כל כך לוהט. איזו ציפייה לא מציאותית. לרוב הנשים במנהיגות שאני מכיר, כולל אני, יש צבא של אנשים שתומך בהן. אנחנו צריכים להכיר במציאות הזו ובאנשים האלה יותר״.

שאנל, 23, איש מכירות קמעונאי

שאנל סיימה את לימודיה בקולג' באוגוסט 2020, וכמו בוגרים רבים במהלך המגיפה, חזרה לעיר הולדתה כדי להבין את צעדיה הבאים. עד מהרה היא החלה לעבוד בקמעונאות בחנות גדולה. 'הקמעונאות הייתה קשה מכל הסיבות הרגילות שאינן קשורות למגיפה - שעות ארוכות על הרגליים, כפיפות לרמת הניהול הגרועה ביותר שתוכל לדמיין, ריבוי משימות והתמודדות עם תלונות לקוחות אינטנסיביות אך טריוויאליות', היא אומרת. 'המגיפה ואמצעי הזהירות הנוספים שהיינו צריכים לנקוט לבריאות הציבור הוסיפו בלבול נוסף, עומסי עבודה [הגדלים] ושאלות קיומיות שמנהל הקומה שלך לעולם לא יוכל לענות עליהן כמו, 'למה אנחנו בכלל כאן עכשיו? אם אנחנו לא נחשבים לעסק חיוני עם עובדים חיוניים, למה שמישהו מאיתנו יפגע בגוף שלנו ב-12 דולר לשעה?''

כאשר נקבעו מנדטים למסכות, שאנל נאלצה ליצור אינטראקציה עם לקוחות שסירבו ללבוש את המסכות שלהם כמעט בכל משמרת. 'האנשים האלה היו מוכנים באלימות לעלות על קופסת הסבון שלהם כדי להגן על מצבם חסר המסכה של פוליטיקה, תיאוריות קונספירציה בוטות, תירוצים רפואיים מגוחכים וסתם מרד', היא אומרת. במהלך העימותים היומיומיים האלה, שאנל אומרת שהמנהלים לא נראו בשום מקום.

למרות חוסר התמיכה במצבי מתח גבוה, המנהלים של שאנל הפעילו לחץ עצום עליה ועל חבריה לעבודה להגיע לסטנדרטים של החברה. 'האשימו אותי פעמים רבות בכך שלא אכפת לי מהעבודה שלי כי לא למדתי מדריכי הכשרה בהפסקת הצהריים שלי או לא באתי עם צרור הערות בכל בוקר על איך להפוך את המחלקה שעליה הייתי אחראי טוב יותר, ' היא אומרת. 'לא משנה כמה נתתי, זה לא הספיק'. היא מוסיפה שמנהלים ממעטים לבדוק את הרווחה הרגשית של העובדים, אלא נזפו בהם בכל הזדמנות נתונה. 'נשים בנות 16 עד 60 מתכתבות על איחור של דקה לעבודה או על כך שלא סובבו מתקן תצוגה לכיוון הנכון - זה היה נורא', היא אומרת.

לאחר שנה של עבודה בחנות והגשת מועמדות לתפקידים אחרים, שאנל התקבלה לעבודה חדשה בעבודה במכירות בחברה קטנה בהרבה. היא עזבה את העבודה הקמעונאית שלה כבר למחרת, והמצב שלה היה הרבה יותר טוב בשביל זה. 'העבודה שאני עובדת בה כרגע היא כל כך צוננת שאני כמעט נהיית פרנואידית', היא אומרת. 'אני מצפה שמישהו ינהל אותי במיקרו או יגיד לי מה אני עושה לא בסדר אבל אני מקבל כל כך הרבה מקום ושבחים על המאמצים שלי שזה לא אמיתי.'

סטיבן, 52, מורה בתיכון

במהלך 20 שנות הקריירה שלו כמורה, סטיבן מצא הפוגה בשגרה, וקבע טקסים יומיומיים שמחזירים אותו ליום העבודה. 'אני קתולי ואני הולך לכנסייה להתפלל כל יום', הוא אומר. ״בין שני עד שישי אני הולך להתפלל לכמה דקות בקהילה שמעבר לפינה. אני גם אוהב להגיע מוקדם מאוד לבית הספר כדי שאוכל לדמיין את היום שלי עוד לפני שהיום קורה״. הרגל חדש שהוא גם מצא מועיל בשנתיים האחרונות הוא האזנה לספרי אודיו ברכבת בזמן הנסיעה לעבודה. 'ככה אני מקבל תחושה טובה של הקלה נפשית ובריאות נפשית', הוא אומר.

מחנך נלהב, סטיבן מבלה את רוב הימים ללמד ממשל וכלכלה לקשישים בתיכון. על מנת ליצור הפרדה מסוימת בין עבודתו לחייו הביתיים, הוא נוטה להירתע מהתקשורת הפופולרית בסט Gen Z. 'אני אף פעם לא צופה בסרטים או בתוכניות טלוויזיה שקשורות לתרבות ילדים', הוא אומר. 'אני לא צופה באף אחד מסרטי גיבורי העל, אני לא שם לב לקרדשיאנס, אז אני לא מדבר עם התלמידים שלי על סוגי מדיה כאלה.'

עבור סטיבן, דרך טובה לבסס איזון בין עבודה לחיים-חיים הייתה למצוא פעילויות רחוקות מבית הספר והלימודים. 'אני עושה הרבה עבודת צדקה ומבשל, כל הדברים האלה שאין להם שום קשר לחיי הנפש', הוא אומר. 'כל מה שמסתמך יותר על עבודה פיזית, לא כמו ציון עבודות או להמציא מערכי שיעור, אני פורחת ועושה בבית'.

סופיה, 22, בריסטה/סטודנטית

כסטודנטית ובריסטה בברוקלין, סופיה מלהטטת עם לוח זמנים עמוס. עם שעות הבוקר המוקדמות בבית הקפה ועומס מלא בקורסים, השגת השינה נשארת בראש סדר העדיפויות והיא מפנה זמן בשעות המוזרות שלה כדי לתפוס תנומות. על פי 2018 לימוד , תנומה בין 30 ל-90 דקות משפרת את הזיכרון ואת ביצועי המוח הכלליים במבוגרים, כאשר מחצית מהמבוגרים בארצות הברית מדווחים על תנומה קבועה.

עם זאת, סופיה מודה שהעבודה השפיעה על לוח השינה שלה. 'לפעמים אני חולמת על להיות בבית הקפה ודברים משתבשים, ובלילות כשאני צריכה לעבוד למחרת בבוקר, אני מתעוררת שעות לפני שאני אמורה, כי אני מפחדת לפספס את האזעקה שלי', היא אומרת. חוסר שינה נותר בעיה נפוצה עבור עובדים רבים. לפי פורבס , למעלה מ-60 אחוז מאנשי המקצוע בין הגילאים 18 ל-34 מודים כי איבדו שינה מסיבות הקשורות לעבודה.

כשסופיה אכן מקבלת זמן פנוי, היא מקפידה לנתב את האנרגיה שלה לפעילויות משקמות שאינן קשורות ללימודים או לעבודה. 'אני אוהבת לסרוג ולאפות כשיש לי זמן, וגם ללכת לחדר כושר', היא אומרת.

אנדי, 46, מכונאי תחזוקה

עבור אנדי, מכונאי תחזוקה במתקן אלומיניום, יום עבודה טיפוסי מורכב מ-7:00 עד 15:00. תחזוקה ותיקון משמרת של מכונות, מנופים וציוד הנחוצים לפעילות המתקן. כנשיא האיגוד המקומי שלו, הוא גם מבלה זמן בפגישות ובמשא ומתן, ומודה שלפעמים עבודתו עם האיגוד מביאה לו יותר מתח מאשר עבודתו בפועל. בסופו של דבר, הוא אומר שזה שווה את זה. 'אני עובד במבצע 24/7, זה פועל 365, מישהו צריך להיות כאן כדי להמשיך את זה', הוא אומר. 'אז זה קשה במבצע כזה לוודא שגם העובדים וגם צורכי החברה מתמלאים לאיזון בין עבודה לחיים - יש לנו הרבה שעות נוספות. אבל אני חושב שחוזה איגוד מעניק הגנה מסוימת לעובדים״.

כעובד חיוני, אנדי ועמיתיו לעבודה נאלצו להמשיך לעבוד באופן אישי, אפילו בשיאה של המגיפה. 'זה היה קשה כי הרבה אנשים נכנסו להסגר, והרבה אנשים חלו', הוא אומר. ״היינו צריכים לעבוד שעות נוספות ולהשלים את ההבדל עבור אנשים שלא היו שם. נפטרו לנו שני עובדים״.

כמו עובדים חיוניים רבים, אנדי ראה את האיזון בין עבודה לחיים מושבם במושב האחורי במאמצים לשמור על פעילות פעילה בתוך משבר עולמי. כמו כן, כמו עובדים חיוניים אחרים, אנדי ועמיתיו לעבודה נאלצו לשאת באובדן הכנסה בשל אמצעי בטיחות שאינם בשליטתם. 'אנשים לא קיבלו תשלום להסגר', הוא אומר. ״אם נבחנת חיובית, הצלחת לקבל תשלום. אבל אם לא יכולת להגיע לעבודה בגלל שנחשפת ל-COVID ונבחנת שלילי, לא היית זכאי לדמי מחלה ותאונות ולא קיבלת תשלום. האנשים האלה שקיבלו מנדט להסגר, הם הפסידו״. בכל רחבי המדינה, עובדים דרשו מדיניות טובה יותר סביב חופשת מחלה בתשלום, ודחפו להרחבת הנוהג כך שיכלול הסגר ככל שהמגיפה ממשיכה להימשך.

עבור אנדי, איזון בין עבודה לחיים קשור ליציבות. 'אני חושב שאנשים מרגישים שהם מנוצלים ומשתמשים בהם', הוא אומר על הדחיפה בין מקצועות לאיגוד. ״הם רוצים קצת עקביות בחייהם. מה שבאמת מספק את זה הוא איחוד בטווח הארוך. עקביות, ותנאי עבודה, ושכר, ופרישה עקבית שהם יכולים לסמוך עליה״.