אני אף פעם לא זוכה לראות את הילדים שלי. היכנס למועדון הספרים שלך או לפגישת הישיבות שלך וכנראה תשמע אמהות רבות מהדהדות את הפזמון הזה. ובוודאי, עבור חלקנו זה נכון. אבל קחו בחשבון: בסך הכל, אמהות מבלות יותר זמן עם ילדיהן מאי פעם. מאז 1965 שיעורי כוח העבודה של נשים עם ילדים מתחת לגיל 18 עלו מ -45% ל -78%. עם זאת, האימהות של ימינו - הן העובדות והן שהיות בבית - רושמות יותר שעות טיפול בילדים ממה שעשתה בטי דרייפרס בעבר: יותר מ -14 שעות בשבוע בשנת 2010, לעומת קצת יותר מ -10 שעות בשבוע ב 1965. זהו המקרה למרות שאבות נשואים הגדילו את עומס הטיפול בילדים פי ארבעה באותה פרק זמן.

מדוע ההתמקדות המוגברת בהורות? אמהות רבות חוששות שילדיהן לא יוכלו להתחרות בחברה בה נראה כי ההזדמנויות הולכות ופוחתות, אומרת אנט לארי, פרופסור לסוציולוגיה באוניברסיטת פנסילבניה. בימינו אמהות אמורות לעשות יותר מאשר למלא את התפקיד המסורתי של מתן מזון, מחסה ותחבושות לברכיים מעור. אנו גם צפויים להבין כיצד למקסם את כישורי ילדינו.

זו כנראה הסיבה ש 84 אחוז מהאמהות בסקר שלנו אמרו כי הן נושאות באחריות העיקרית לתכנון פעילויות הילדים. (וגם מדוע ילדים הם המקורות הנפוצים ביותר לזמן חופשי מופרע).

אבל לאחרונה יש דחיפה לאחור של הורות עתירת זמן. מחקר אחד הציע שילדים שהם מרכז היקומים של הוריהם עשויים לגדול להיות מתבגרים נוירוטיים יותר. תנועת Free Range Kids, שהוקמה על ידי הסופרת לנור סקנזי, זכתה לתנופה בכך שהיא דוגלת במשחק לא מובנה ופחות מפוקח. אליזבת בדינטר, מחברת הסכסוך (אמור לצאת בחודש מאי, 16.50 דולר, amazon.com ), מציע כי אמהות לא צריכה להיות מקצוע במשרה מלאה. יש הורים שמאמינים שאמא טובה מעמידה את צרכי ילדה לפני כל השאר - וזה לא בריא, אומר בדינטר. זה גם לא הופך אותנו למודלים לחיקוי הטובים ביותר. אחרי הכל, אם המטרה הסופית שלנו היא שילדינו ימצאו הגשמה אישית, אולי עלינו להוביל לדוגמא: על ידי העמדת עצמנו בראש רשימות המטלות שלנו.