מישל ואני השתתפנו בסה'כ ב-10 נשפי פתיחה באותו ערב. מישל הייתה חזיון חום שוקולד בשמלה הלבנה הגולשת שלה, ובעצירה הראשונה שלנו לקחתי אותה בזרועותיי וסובבתי אותה ולחשתי דברים מטופשים באוזנה כשרקדנו לביצוע עילאי של At Last ששרה ביונסה. בנשף האלוף התפצלנו כדי לרקוד עם שני צעירים מקסימים ועצבניים מהכוחות המזוינים שלנו.
מהי מתנה טובה לאישה
את שמונת הכדורים האחרים הייתי מתקשה לזכור.
עד שחזרנו לבית הלבן, השעה הייתה הרבה אחרי חצות. מסיבה עבור המשפחה והחברים הקרובים שלנו עדיין התנהלה בחדר המזרחי, כאשר חמישיית ווינטון מרסליס לא הראתה סימני הרפיה. שתים עשרה שעות בנעלי עקב גבו מחיר מרגליה של מישל, ומכיוון שהיא נאלצה לקום שעה מוקדם ממני כדי לסדר את שיערה לטקס נוסף בכנסייה למחרת בבוקר, הצעתי להישאר ולארח את האורחים שלנו בזמן שהיא הולכת למיטה.
עטיפת הספר 'ארץ מובטחת' של ברק אובמה קרדיט: amazon.comרק כמה אורות נדלקו עד שעליתי למעלה. מישל והבנות ישנו, קולם של צוותי לילה מפנים כלים ומפרקים שולחנות וכיסאות בקושי נשמע מלמטה. הבנתי שלא הייתי לבד כל היום. לרגע פשוט עמדתי שם, מסתכל למעלה ולמטה באולם המרכזי העצום, עדיין לא בטוח לאן כל אחת מהדלתות הרבות הובילה, קולט את נברשות הקריסטל ופסנתר כנף תינוק, מבחין במונה על קיר אחד, בסזאן על אחר, שולף כמה מהספרים על המדף, בוחן חזה קטן וחפצים ודיוקנאות של אנשים שלא זיהיתי.
המחשבה שלי חזרה לפעם הראשונה שראיתי את הבית הלבן, לפני כ-30 שנה, כאשר כמארגנת קהילה צעירה הבאתי קבוצת סטודנטים לוושינגטון כדי לעודד את חבר הקונגרס שלהם על הצעת חוק להגדלת הסיוע לסטודנטים. הקבוצה מאיתנו עמדה מחוץ לשער לאורך שדרת פנסילבניה, כמה תלמידים שודדים ומצטלמים במצלמות חד פעמיות. אני זוכרת שבוהה בחלונות בקומה השנייה, תוהה אם באותו הרגע מישהו אולי מסתכל עלינו מלמעלה. ניסיתי לדמיין מה הם עלולים לחשוב. האם הם פספסו את המקצבים של החיים הרגילים? האם הם היו בודדים? האם הם הרגישו לפעמים טלטלה בלב ותהו איך זה שהם הגיעו למקום שבו הם היו?
אני אקבל את התשובה שלי בקרוב, חשבתי. משכתי את העניבה, הלכתי לאט במסדרון, כיביתי את האורות שנותרו דולקים.
מ ארץ מובטחת מאת ברק אובמה. זכויות יוצרים © מאת ברק אובמה. הודפס מחדש ברשות קראון, טביעה של בית רנדום, חטיבה של בית רנדום פינגווין.
- מאת ברק אובמה
