האם האזנת לסינגל הקתרי של אדל, הלו, שוב ושוב? איכשהו זו הבלדה המושלמת להאזנה אחרי יום רע , או כשאתה מרגיש טיפה מלודרמטי. או אולי יש לך שיר נושא אחר שתוכל לרמוז כשאתה מרגיש יותר חגיגי. כפי שמתברר, לחנים מסוימים עשויים לגרום לך להרגיש מאושרת או עצובה על ידי ביצוע דפוסי דיבור ספציפיים שאנו משייכים לכל רגש.

חוקרים מאוניברסיטת מקמאסטר בקנדה חשדו כי מלחינים אירופיים, בהם פרדריק שופן ויוהאן סבסטיאן באך, השתמשו ברמזים לדיבור כדי לגרום ליצירותיהם לעורר יותר רגש. האושר נוצר על ידי חיקוי של דפוסי דיבור שמחים - גובה צלילים גבוה יותר וקצב מהיר. העצב היה ההפך, תוך שימוש בטונים נמוכים יותר ובקצב איטי יותר.

כדי לבדוק את התיאוריה שלהם, החוקרים ניתחו 72 מקדימות משולבות של באך ושופן. כל החלקים נבחרו על פי משמעותם ופופולריותם. הם זיהו תבניות בקטעים שהודיעו על הטון הרגשי של המוסיקה.

מה שמצאנו היה, אני מאמין, עדות חדשה לכך שמלחינים בודדים נוטים להשתמש ברמזים במוזיקה שלהם במקביל לשימוש ברמזים אלה בדיבור רגשי, אמר החוקר הראשי מיכאל שוץ. הַצהָרָה . חלקים מאושרים הורכבו במפתחות עיקריים, לעומת חלקים עצובים יותר, שהיו במפתחות מינוריים. הממצאים פורסמו לאחרונה בכתב העת גבולות הפסיכולוגיה: קוגניציה .

אז איך המחקר הזה על מוזיקה קלאסית קשור לבלדת הכוח שהביאה (כמעט) את כולם באינטרנט?

למרות שהמחקר שלי עסק במוזיקה קלאסית, אני חושד שחלק מאותם עקרונות מתנגנים [בשיר של אדל], אמר שוץ בדוא'ל. מנקודת מבט אקוסטית השיר מתחיל בצליל מאוד רדוף, 'דליל', נמוך בגובה המגרש ואיטי בקצב ההתקפה. זה קובע מצב רוח עגמומי למדי, ואז היא משנה את זה בהמשך השיר כשרמת האנרגיה מצטברת מעט.