כיצד ספרי פעילות למבוגרים עזרו לי בסרטן

לקים קובל עבדה את חלומה כמנהלת עיצוב צבעים עבור נייקי (מנהלת צוות של 80 ומציגה מחפשים הנעלה) כאשר אובחנה כחולה בסרטן הדם הנדיר בשנת 2015. לאחר חודשים של טיפול אינטנסיבי, קובל, 49, חזר לנייקי בתפקיד חדש - ונגע בחיים רבות בעזרת חוברת צביעה מצחיקה כהה לחולי סרטן ממישהו שממש מקבל את זה.

תמיד רצית לעבוד בעיצוב?

כשהייתי קטנה רציתי לגור בעיירת סקי ולהיות מנתח אורטופדי ולתקן רגליים שבורות. ואז, כשהייתי בחטיבת הביניים, הורי בנו בית. הייתי יושב עם האדריכל. זה פתח את עיניי לחשיבה עיצובית. תליתי בארונית תמונות של רהיטים שנחתכו ממגזינים.

איך הייתה ילדותך?

גדלתי ממש מחוץ לעיר ניו יורק. יש לי אח ואחות. אמא שלי הייתה מורה, ואבא שלי עסק בטקסטיל. אחד הלקוחות הגדולים שלהם היה רנגלר, והיינו מגיעים למחלקת האמנות ולעבוד על משבצות ודברים כשהיינו קטנים.

אם בת תרזה היא הבת שלי אמא

יש לך תואר שני בארכיטקטורה, אבל עזבת את הקריירה הזו.

לאחר סיום הלימודים הלכתי לעבוד אצל שני אדריכלים בקולורדו. לא קיבלתי השראה. התיידדתי עם בעלי המסעדה בזמן שעבדתי שם על פרויקט. יום אחד שאלו אותי, מה שלומך? ואמרתי, נורא. אני לא רוצה לעשות את מה שאני עושה. הם אמרו, בואו לעבוד אצלנו. זה היה 1989. מלצתי שנתיים ושקעתי בסנובורד.

ואז הקמת חברת בגדי סנובורד משלך, שהגיעה בסופו של דבר למכירות של 2 מיליון דולר.

לא היה לי מושג מה אני עושה. ניהלתי את העסק דרך מחלקת הקצה והמשלוח של עסק הטקסטיל של אבי. אני זוכר שאמרתי לאבי, כמה קשה זה יכול להיות? קודם כל: סופר קשה. עשיתי את זה כחמש שנים. באותה תקופה היו לי חבורת חברים בענף, ואחד מהם שכר אותי לעבוד על מוצרים אולימפיים איטלקיים עבור פילה. עבדתי עם הרבה מותגים אחרים לאורך השנים. בסופו של דבר התחלתי בנייקי והפכתי למנהלת עיצוב צבעים של המותג ג'ורדן.

שאובחנת כחולה סרטן אגרסיבי שינתה את דרכך.

פרי שטעמו כמו חזיר משוך

ארבעה ימים לאחר שאובחנתי הייתי בטיפול. לקחתי חצי שנה חופש. הייתי בבית החולים במשך חמישה ימים בכל פעם עם כימותרפיה והקרנות רצופות. זה היה סוריאליסטי.

בנך היה בן 14.

האם irs ייצור איתך קשר בטלפון

הבנתי שהגישה שלי תשפיע על כולם, כולל על עצמי, אז ניגשתי לדברים עם חוש הומור מעוות. ערכנו מסיבות בחדר; הברחנו דברים פנימה; עשיתי הליכות באולם, חמישה קילומטרים ביום, עם האוזניות שלי ועמוד הכימותרפיה. לפני כמה חודשים בני ואני צפינו בסרט שבו אמא נפטרה מסרטן, ושאלתי אותו, האם אי פעם חשבת שאני הולך למות? פחדת? הוא פשוט הביט בי ואמר, לא, אמא. ידעתי שאתה לא הולך למות. לא פחדת, אז לא פחדתי.

יצרת ספר פעיל בשם שלום שמי סרטן במהלך הזמן הזה.

זה בא ממה שקורה יום יום. אנשים היו ממש טובים - היו לי אורחים כל הזמן שהביאו לי דברים לאכול, אבל שום דבר לא היה טוב. הם היו מביאים לי דברים לקרוא, אבל לא היה לי טווח קשב. הבנתי שיש ספרי פעילות לילדים כדי שירגישו טוב יותר, אבל שום דבר למבוגרים. אז הייתי מצלם או שאשרטט משהו ואשלח אותו למארק [סמית '], שכתב איתי את הספר. זה היה משהו להתמקד בו שנראה רלוונטי. גייסנו כסף [בקיקסטארטר] כדי להדפיס ולשלוח 5,000 ספרים למרכזי סרטן.

זה קיבל תגובה נהדרת.

בחג המולד התקשרתי מהעובדת הסוציאלית הראשית בבית החולים בו טיפלתי. היא בכתה. היא אמרה, חילקתי את הספרים שלך בכל הקומות, ואתה לא יכול לדמיין כמה אנשים גרמת לחייך היום. זה הדבר הכי טוב שאי פעם הייתי חלק ממנו, בוודאות.

אתה במצב של רמיסיה ובתפקיד חדש של נייקי.