S.E. הינטון הייתה רק בת 15 כשכתבה את הסיפור הקצר שלימים יתפתח הזרים . בסיום התיכון היה לה חוזה פרסום. אבל היא לא חיפשה אחת. אף פעם לא חשבתי שזה יפורסם, אומר הינטון ממש פשוט . פשוט חייתי את זה.
מתי הזרים פורסם בשנת 1967, YA עדיין לא היה ז'אנר סחיר. כפי שמתאר זאת הינטון, באותה תקופה היו מעט מאוד ספרים לבני נוער. אם סיימת לקרוא ספרים על סוסים ובעלי חיים, אבל לא היית מוכן לספרים למבוגרים, לא נותר מה לקרוא, היא מסבירה. כל ספרי העשרה היו על 'מרי ג'יין הולכת לנשף'. בעיני זה לא שיקף את חיי העשרה כפי שראיתי אותם.
המקום הטוב ביותר לקנות חומרה למטבח
קָשׁוּר: ההיסטוריה המפתיעה והקצרה של ספרות למבוגרים צעירים
סופר נלהב מאז בית הספר היסודי, הינטון יצא לפתור את הבעיה: לכתוב משהו שהיא תרצה לקרוא בעצמה. הועבר על ידי סיפורו של חבר שהוכה בדרכו הביתה מבית הספר, והשיג הינטון מבט בלתי נרתע על היריבות המרה בין גריז'רס, כנופיית רחוב קשוחה וסוצ'ים אמידים יותר. על הדרך, היא קלטה את חשיבות המשפחה (בין אם זה בלידה ובין אם באמצעות בחירה) והמאבק הכואב אך ההכרחי למצוא את מקומו בעולם.
הזרים המשיך למכור יותר מ -14 מיליון עותקים. זה הפך לקריאה חובה בחלק מבתי הספר ונאסר באחרים. בשנת 1983 שוחררה גרסת קולנוע בבימויו של פרנסיס פורד קופולה, המסייעת להשיק את הקריירה של שחקנים צעירים ובהם רוב לואו, ראלף מקיו, פטריק סוויזי וטום קרוז.
האם הצעת חוק הגירוי השנייה עברה
קָשׁוּר: 31 מחברים שצוינו בחרו את הספרים המועדפים עליהם
לכבוד יום השנה החצי-מאה של הספר ב- 24 באפריל, קוראים צעירים של פינגווין שחרר א מהדורת 50 שנה בסתיו האחרון ובו מכתבים שהוחלפו בין הינטון בת 16 לעורך שלה, תמונות מאחורי הקלעים מעיבוד הסרט, והערות של חברי צוות שחקנים המשקפים את הסרט. הינטון עצמה טיילה לאורך נתיב הזיכרון ממש פשוט להסתכל אחורה על מורשת הרומן ולמה היא חושבת שהוא הצליח להישאר פופולרי כל כך הרבה שנים.
מה נתן לך השראה לכתוב הזרים ?
היו בערך שלוש השראות. אחד מהם פשוט אהבתי לכתוב ותמיד כתבתי. שתיים, הייתי נסערת מהלוחמה החברתית שהתרחשה בין הקליקות בתיכון שלי. שני הקצוות היו ה- Socs ו- Greasers, אבל יכולתי לכתוב אנציקלופדיה שתכלול את כולם: האנשים האומנותיים-ערמומיים, אנשי התיאטרון, הז'וקים. גדלתי בשכונת Greaser, אבל הוצבתי בשיעורים במכללות עם הרבה Socs, כך שאוכל לראות את שני הצדדים. הייתי סוג של צופה בלבד. אבל כשחבר שלי קיבל מכות, זה היה כשכעסתי וכתבתי סיפור קצר על ילד שהוכה בדרך הביתה מהסרטים. הסיבה השלישית שכתבתי את הספר הייתה מכיוון שרציתי לקרוא משהו שעסק באופן מציאותי בחיי התיכון כפי שראיתי אותו.
לא חיפשת להוציא את הספר לאור. איך התרחשה עסקת הספרים שלך?
שוחחתי עם חברה והיא אמרה לי שאמה כתבה ספרי ילדים. כשאמרתי לה שגם אני כתבתי, היא אימא שלה תסתכל והיא קישרה אותי עם מישהו שנתן לי שם של סוכן. לא ידעתי מה ההבדל בין סוכן, מפרסם, עורך או כל דבר אחר!
מה חשבת במבט לאחור על המכתבים שאתה והעורכת שלך, ולמה ורנר, החלפתם?
לא ראיתי את המכתבים האלה מאז שכתבתי אותם! מה שריצף אותי היה איך הסגנון שלי לא השתנה. הראיתי אותם לבעלי והוא אמר, היית יכול לכתוב את אלה אתמול. אהבתי גם לראות איך הם מתייחסים אלי כמו איש מקצוע מבוגר ועניתי כמו איש מקצוע מבוגר.
היית מעורב מאוד בסרט. היית מרוצה מההסתגלות?
הייתי שם לכל דבר: כתבתי יחד עם פרנסיס [פורד קופולה] את התסריט, עזרתי בחזרות, עזרתי למיקומים צופים. צילמנו את כל הספר, אבל היה צריך לחתוך את הסרט בצורה דרסטית. זה כרת את לב הספר, שהוא מבחינתי הקשר בין האחים. פרנסיס התחיל לקבל כל כך הרבה מכתבים של מעריצי הספר ששאלו מה קרה לסצינות מסוימות שהוא קצת נבוך מזה. הוא היה אמור להציג את הסרט לשיעור נכדתו ולכן חזר וקצר את הסצנות החסרות ושחרר אותו מחדש [בשנת 2005]. אבל אהבתי לעבוד על הסרט. התקרבתי כל כך לפרנסיס ולבנים.
איך למדוד את האצבע שלי לטבעת
איזו עצה יש לך לסופרים צעירים ושאפתנים?
אל תדאג מהפרסום, תדאג מהכתיבה. אני שומע מילדים, אני לא יודע אם אני רוצה לכתוב את הספר הזה כי אני לא יודע אם אי פעם אפרסם אותי. אתה צריך לדאוג רק כמה טוב הכתיבה שלך. עליכם לקרוא ולתרגל, לקרוא ולתרגל. זה כל מה שעשיתי כדי לפתח את כישורי הכתיבה שלי: לקרוא ולתרגל. אתה לא צריך לקחת שיעורים בכתיבה יצירתית. ג'יין אוסטין היא מורה נהדרת לכתיבה יצירתית. היא בספריה, והספרייה היא בחינם. קראתי מחדש את כל ספרי אוסטן מדי שנה ואני תמיד מוצא משהו חדש.
מה אתה מרגיש לגבי 50 שנה לספר?
ובכן, הופתעתי במלאת 20 שנה, אבל אני פשוט לא יכול להיות מופתע יותר. זה רב-דורי: סבים וסבתות חולקים את זה עם הנכדים שלהם. התחלתי לכתוב את זה כשהייתי בן 15, וזה מעולם לא יצא מהדפוס. הזרים היה חלק מחיי כל עוד כמעט כל דבר.
מדוע אתה חושב שהספר עדיין מהדהד עם ילדים גם היום מעולם לא שמעו על סוק או גריזר?
הם מבינים את המושג הקבוצה החוצה והקבוצתית מיד . הם גם מבינים את המושג להרגיש שאף אחד אחר לא מרגיש כמו שאתה עושה או חושב כמו שאתה עושה, אפילו בקבוצה שלך. אני חושב שרק כתבתי את זה בזמן הנכון בחיי. לא יכולתי לכתוב את זה ארבע שנים אחר כך; לא יכולתי להיות כל כך אידיאליסטית. וזה מה שהילדים מתייחסים אליו, הרגשות האמיתיים האלה שהיו לי באותה תקופה.
